כשהתחלתי להופיע לפני 9 שנים, הייתה לי בדיחה שתמיד עבדה. מכיוון שההופעות הראשונות היו מול קהל שהיה רובו ככולו חילוני – היה לי קל, נכון ונוח להיכנס למשבצת של המתנחל הדתי.
“אני בן 27” כך נהגתי לפתוח “ויש לי שלושה ילדים”. המשפט הזה תמיד היה גורם לפעירת עיניים ולעיתים גם פעירה קלה של הפה, כי בערב ממוצע ישבו מולי אנשים בני גילי או מבוגרים ממני – שעדיין לא הרהרו בילדים. בטח שלא הביאו אחד. או שלושה. “אני יודע מה אתם חושבים” הייתי ממשיך ומהנהן ‘בן 27’. רק שלושה ילדים. מה לעשות? התחלנו מאוחר”.
יש יתרונות רבים בלהתחתן בגיל צעיר ואני לא מתחרט לרגע על ההחלטה הזו, אבל יש נקודה אחת שלא מדברים עליה מספיק לטעמי. הנקודה הכלכלית. זוגות צעירים רבים, בעיקר ממגזרנו האהוב- נסמכים על התמיכה של ההורים שלהם, ולא משכילים ללמוד להתנהל כלכלית בצורה נכונה.
מה שבמקרים רבים – ממשיך להשליך על ההתנהלות הכלכלית שלהם לאורך חלק גדול מהחיים שלהם.
וזה כמובן הגיוני מאוד. כשאתה מתחתן בגיל 20, וההכנסה היחידה שלך היא המשכורת הצבאית הדלה שלך, ובמקביל זוגתך לומדת לתואר ראשון ומצליחה בקושי לעבוד 4 שעות שבועיות – אז ההכנסה החודשית המצטברת שלכם מגרדת את ה-1,500 שקל מלמטה, וברור שקשה עד בלתי אפשרי להתקיים ככה.
אני רוצה לשתף אתכם באנקדוטה שאף פעם לא יצא לי לספר בפומבי. מכיוון שהיינו מחושבים ברמת השקל, הפינוקים שלנו היו במקרה הטוב ביסקוויטים, לצד תה בטעם אפרסק. לעיתים נדירות – ‘התפנקנו’ באמת. פעם אחת זכורה לי במיוחד, בגלל מיני טראומה שנקשרה בה. אחרי תקופה ארוכה שחסכנו בקניות, חזרנו מהסופר עם מוצר חריג – חבילה של דגני “כריות”. כשאתה מקציב 400 שקלים לקניות בחודש, כריות זה לגמרי מותרות. אבל החלטנו שאחרי תקופה ארוכה מגיע לנו צ’ופר, העמסנו את הכריות על העגלה, ובתוכי כבר ידעתי שאני הולך להתענג עליהן לאט לאט. כרית כרית. היו לי ציפיות????
יום למחרת קפץ אלינו לביקור חבר ילדות. צעיר, רווק – מה לו ולדאגות שלנו. כמיטב המסורת, הוא כמובן מגיע רעב, מפעיל את גלאי האוכל הפנימי שלו ודי מהר קולט על גג המקרר את ה…כריות. בלי לחשוב פעמיים, הוא מוריד את קופסת הקרטון, פותח ומתחיל לפרק. את המעדן שלי. את האוצר שלי. את המוצר הזה שהחלטתי להתפרע ולקנות. אני זוכר שבכל ביס שהוא לקח אני מחשב לעצמי בראש – חצי שקל. עוד חצי שקל. הקלות שבה הוא בלס את הריבועים המתוקים הללו, לעומת התעוקה האמיתית שישבה לי בבית החזה- עדיין חרוטים אצלי עמוק בנפש.
התקופה הזו, שבה חיינו בצמצום – נמשכה לא מעט שנים ועיצבה חלק גדול באישיות שלי. מי שעוקב אחריי ברשתות החברתיות, יודע שיש לי נקודה רגישה לנושא ההתנהלות הכלכלית, ואני מרבה לעודד תמיכה בארגונים שעוסקים בעניין ועוזרים למשפחות ללמוד להתנהל נכון, לצאת ממשברים ואפילו להגיע למצב של חיסכון. זה יושב לי בדיוק על התקופה הזו שתיארתי, ועל החוסר שאנחנו חווינו.
אשתי ואני התנהלו לבד במערכה הזו. לפעמים צדקנו, הרבה פעמים טעינו. זה כמובן יצר הרבה תסכול, ולפעמים גם מתח בזוגיות ואווירה לחוצה ולא בריאה בבית. ונכון שליווי מקצועי בנושא קיים והוא מבורך, אבל מטבע הדברים הוא חלקי, כי אתה לא באמת תתקשר למלווה שלך לפני כל הוצאה, או תבקש ממנו לשבת איתך על תכנון ההוצאות השבועי. וגם באופן טבעי, זה לא מרגיש נוח להכניס אנשים לתוך היומיום הכלכלי שלך.
בדיוק בגלל זה, שימח אותי להיחשף לאחרונה לחברת riseup. בתמצות – ברייזאפ הבינו מזמן שבעיית השורש היא שאנחנו מוציאים כסף שאין לנו. מה הכוונה? כולנו מבינים למשל, שאי אפשר לנהל את החיים שלנו על פי המשכורת ברוטו, מהסיבה הפשוטה שיורד ממנה מס הכנסה, מס בריאות, ביטוח לאומי, הפרשות למיניהן וכו’. היתרון במשכורת הוא, שלפחות כל הניכויים מהשכר יורדים באותו רגע, ואתה יודע בדיוק כמה כסף נשאר לך נקי. אבל בעובר ושב שלנו? זה ממש לא המצב.
הסכום שאנחנו רואים בתחילת החודש בחשבון הבנק שלנו מבלבל, כי הוא מציג סכום שאין לנו באמת – מכיוון שחלק לא מבוטל ממנו הולך לרדת במהלך החודש. על חשמל, מים, ארנונה, קניות, הלוואות, דלק, לק ג’ל, בורקסים, קרואסונים, שוקולדים, בגטים, פיצות, המבורגרים, דיאטנית ועוד.
הכלי החכם שרייזאפ פיתחו, צופה למעשה איך החודש שלך הולך להסתיים – עוד לפני שהוא התחיל.
המערכת לומדת מהר את השגרה הכספית שלך – ואז בתחילת החודש היא מציגה לך את התזרים שלך. את הכסף שצפוי להישאר לך אחרי כל ההורדות. את המשכורת נטו שלך. לא את ה”ברוטו” המבלבל שיש לך בעובר ושב.
אני באמת לא קופץ על כל מוצר שמציעים לי. למעשה, סטטיסטית – לרוב ההצעות אני מסרב בנימוס.
אבל השילוב של הנושא החשוב הזה שבוער בי, יחד עם הרושם הראשוני הטוב שקיבלתי והחיבה שיש לי לפתרונות חכמים, פשוטים, ידידותיים ולא מתנשאים, גרמו לי להסכים להתנסות במוצר שהם מציעים, ואני מתכוון לבחון לעומק את המוצר שהם פיתחו. אם אמצא שהמוצר באמת פשוט וחכם ויעיל, אמליץ עליו מכל הלב.
התנהלות כלכלית נכונה, מייצרת חוסן חברתי קהילתי. ובעיניי – בהרבה מקרים היא אפילו חשובה יותר מצדקה. כמו החובה ההלכתית לסייע למי שרובץ תחת משאו. ההבנה הזו שכדי לעזור להחזיק למעלה דרושה הרבה פחות אנרגיה ומשאבים, מאשר להרים הכל מחדש אחרי שזה נפל, עם כל ההשלכות הפיזיות והנפשיות. אז אני מאמין שיש פה גם באמת רוח של מצווה, אפילו אם מאחוריה יש גם מניעים מסחריים. האמת? אדרבה, זה הופך את ההתחייבות הזו ליציבה ומבוססת יותר, שגם שואפת להשתפר ולהתקדם.
אמשיך לעדכן. תישארו איתי.
