משכורת ראשונה
בגיל 16 הייתי סדרן בקולנוע בקניון הגדול בפתח-תקווה. עבדתי מלא באותו חודש (זכרתי בעל פה כל סרט) וקיבלתי 600 שקל. אני לא זוכר מה עשיתי עם הכסף, אבל אני זוכר שהתרגשתי והערכתי את העצמאות הכלכלית. עם משכורת הקבע הראשונה שלי קניתי אופני הרים, תחביב משמעותי שלי.
חור בהשכלה
אף פעם לא למדתי באוניברסיטה. אם הייתי חוזר אחורה בזמן הייתי לומד עיצוב חזותי או משהו בסגנון. עם זאת, העובדה שלא למדתי הובילה אותי למקום שבו אני נמצא, להיות גם מנהל מוצר שתלוי בצוות ומאוד מוטה לעבודת צוות. לפעמים זה קשה, הייתי רוצה לממש חזון בעצמי – אבל אולי נועדתי להיות תלוי בעבודת צוות כדי ליצור.
משבר
אני אדם שרגיל להצטיין, אחי צוחק עלי שאפילו קורס ברמנים סיימתי בהצטיינות. כשיצאתי לקורס קצינים נכשלתי בבוחן הכניסה לבה”ד 1 ולקחתי את זה קשה (לימים עשיתי אחד נוסף ועברתי). אחרי שנים פגשתי את המפק”צ שסיפר לי שהייתה טעות והייתי צריך לעבור במבחן הראשון. זו הייתה חוויה מכוננת. לראשונה הוצאתי את הציניות מהמערכת שלי, הסתכלתי פנימה ולמדתי לקום גם מנפילות.
עובד מצטיין
כשעבדתי בשוודיה הייתה לי מנהלת פרויקטים שלא הסתדרתי איתה. עד שיום אחד היא אמרה לי “תקשיב יובל, אני יודעת שאנחנו לא מסתדרים, אבל תקשורת נעשית לפי התנאים של המאזין, ואם לא תדבר אליי בצורה מובנת אני לא אצליח לתפקד”. זה לא שפתאום התחלנו להסתדר, אבל הבנתי לראשונה מה היא רוצה, ושהיכולת לתקשר היא במעגל ההשפעה שלי.
*לאחרונה יצאנו בפיצ’ר שיתוף הוצאות וזה היה בלתי נתפס לגלות את כמות האנשים שבחרו לשתף את אחד הדברים הכי אינטימיים שלהם – ההוצאות הכספיות! כוח של קהילה הוא מטורף ומאפשר לשבור גם את הטאבו הזה, כסף.
