איכשהו, יש לזמן נטיה לתעתע בנו.
יש לו קטע כזה, שלפעמים חודש מרגיש לנו כמו נצח, ולפעמים כמו דקה.
קורה לנו לא מעט בחיים שאנחנו מצטערים על רגע שעבר ואנחנו חושבים מה יכולנו לעשות טיפה אחרת ואם רק היתה לנו הזדמנות לחזור לרגע ולהתחיל מחדש. נראה לנו שאותו דבר גם קורה לנו עם כסף ולפעמים אנחנו אומרים לעצמנו ״מה אם רק הייתי מחליט אחרת״?
אז עוד לא מצאנו דרך לשלוט בזמן, אבל כן הבנו דבר חשוב. עם כסף כל חודש מתחיל מחדש, עם יעד שמיוחד רק לו. אם ניצחתי או הפסדתי בחודש הקודם, זה לא קריטי. אני יכול להחליט כל חודש להתחיל מחדש.
למה זה ככה?
כי בגדול, כבני אדם, מה שקורה לנו זה שהעבר משפיע בצורה מאוד משמעותית על מה שנעשה בעתיד.
מחקרים מוכיחים שדווקא הצלחת העבר יכולה לגרום לנו לוותר לעצמנו. קחו לדוגמה מאמני ספורט של ילדים שחושפים שהנקודה הכי מסוכנת, היא בעצם הרגע שבו הספורטאית מצליחה מאוד. היא היתה השחקנית הכי טובה בעונה, והגיעה ליעד משמעותי, ובגלל זה התחילה לוותר לעצמה – לכן סופר חשוב שנהיה בהלך רוח שכל פעם צריך להתחיל מאפס, מקו הזינוק.
אבל רגע, יש גם הפוך
אם נכשלנו בעבר, אנחנו עלולים להתייאש. המחשבות הפסימיות מתחילות לרוץ ועוד לפני שקמנו מהספה כבר החלטנו שנישאר לשבת עליה. זו הסיבה שכולנו מנקים את העבר ומנסים מהתחלה. כמו ילד סקרן שמנסה שוב ושוב ושוב, כי מבחינתו העבר לא חשוב. יש לילד רק את העתיד בראש.
אבל בואו לא נהרוס סיפור טוב עם מחקרים!
פשוט נספר איך אנחנו, דוד ויובל, מתחילים כל פעם מחדש.
הסיפור של יובל
כבר תשע שנים אני חוזר לכושר. כלומר מנסה.
פעם הייתי ספורטאי ממש טוב – רץ, רוכב על אופניים, מתאמן באומנויות לחימה. אבל אז הגיעו הילדים (חמסה חמסה שיהיו בריאים), התחלתי להיות רציני עם הסטארטאפים (חמסה חמסה שיהיו בריאים), ואני אפילו לא בשליש ממה שהייתי קודם.
מאז, בתחילת כל אימון יש לי את אותה שיחה עם עצמי:
״האם אני אי פעם אחזור לרמה שהייתי בה?״
״ואיזה באסה זה להיות שמנמן עם כאבי גב של בן 40״
אבל ת׳כלס, האימונים הכי טובים שלי הם אלו שבהם אני יכול לשכוח.
לשכוח כמה מהר רצתי פעם, את הניצחונות והכשלונות או כמה מעט ישנתי בלילה. ולהתמקד רק ברגע הזה, בהנאה שבריצה, כאן ועכשיו בלי להשוות את עצמי למי שהייתי פעם – מבחינתי, זו המהות של מוטיבציה פנימית. להנות מעצם העשיה ולא רק מהתוצאה. כי כל אימון הוא בעצם התחלה חדשה שמביאה אותי לתוצאות. ההנאה מהרגע הופכת אותי לאופטימי ואת האתגר לקל יותר. ההשוואה למי שהייתי פעם, כשהייתי טוב יותר פשוט מקשה עלי להיות אופטימי ותוקעת אותי בעבר. אני יכול לבחור להתמקד בקדימה, במה שאני יכול להיות.
הסיפור של דוד
כשאני מתחיל עבודה חדשה, זאת הזדמנות בשבילי להיות מישהו חדש.
לפני שנה וקצת, כשהתחלתי לעבוד ב-riseup, הייתה לי ההזדמנות להיות מישהו אחר, להתחיל מהתחלה. אם בעבודה הקודמת חשבו שאני מאוד ביקורתי, עכשיו אני יכול לבחור להיות הרבה פחות ביקורתי או להיות זה שתמיד מתמקד רק בנקודה הטובה. החלפת העבודה מאפשרת לי להיות מישהו שאני הייתי רוצה להיות, בלי להתחשב במה שחשבו עלי בעבר.
וזו הזדמנות שמביאה אותי לפנטז על להיות דוד החדש בעוד מקומות שונים בחיי.
על מקום שבו התדמית שלי לא תקבע את הפעולות שלי.
כי לרוב כולנו נקבל החלטות שלא מתוך שיקול רציונלי ועמוק, אלא לפי התפקיד שאותו אנחנו ״משחקים״ בסיטואציה. אני יכול להיות זה שבאים להתייעץ איתו כשרוצים להבין מה עלול להשתבש, זה שתמיד רואה שחורות, או מפתח המוצר שעכשיו יכול לעשות דברים משמעותיים ולדחוף את החברה קדימה. ״התחלה מחדש״ היא הזדמנות לשחרר את העבר ולבחור את הרגע שבו אני זה שיוצר ממש ברגע הזה משחק חדש.
זהו, נסיים
אנחנו יודעים שכדי ״להיות על זה כלכלית״, נכון לנו לעצור ולחשוב בכל חודש.
מי בעצם אנחנו רוצים ורוצות להיות, ואיך אנחנו רוצים לסיים את החודש הזה?
בלי לשקוע במה שהיה בעבר, בלי להתבשם בהצלחות או להתייאש מהכישלונות, פשוט להתחיל כל חודש מחדש – כי יש לנו את הכוח להחליט מי נרצה להיות בחודש הזה שמתחיל: אלה שיאכלו כל יום בחוץ או אלה שישימו כסף בצד לחופשה הבאה. אלה עם עוד ג׳ינס בארון או שנפציץ כבר הופעה בבת מצווה של הילדה.
כי להתחיל כל חודש מחדש – אומר שתבחר לעצמך אותך, בחדש.
מי שהיית קודם, כבר לא משנה. אפשר החודש, ואפשר גם בחודש אחריו.
פשוט להתחיל מהתחלה.
